גמרא
פירוש
אַמַּתְלָא לִדְבָרֶיהָ נֶאֱמֶנֶת תְּנָא מִינֵּיהּ אַרְבָּעִים זִימְנִין כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
ואפילו הכי לא עבד בה שמואל עובדא בנפשיה. המעשה הזה הביאו אותו בירושלמי דאמרינן התם שמואל בעא לאזדקוק לאתתיה אמרה לו טמאה אני למחר אמרה לו טהורה אני אמר לה אמש טמאה שמירון טהורה אמרה ליה לא הוית בחילאי ע״כ. פי׳ שמירון לשון יוני הוא כמו היום בלשון עברי לא הוית בחילאי שהיתה חוששת שום מיחוש בגופה שהיה התשמיש קשה לה. הריטב״א ז״ל:
והכין מייתי לה הך עובדא בתוספות בשם הירושלמי. וקשה לפי׳ זה דאין זו אמתלא טובה דלמה לה למימר טמאה אני אילו אמרה כן לבעלה דלא הוית בחילאי מי הוה שמואל אניס לה. ובתשובת הגאונים מצאתי דעובדא הכי הוה דשמואל הוה רגיל להושיט כוס של ברכה לאשתו בזמן שהיא טהורה מקבלתו בזמן שהיא נדה אינה מקבלתו וזה היה סימנו לידע אימת היא נדה פעם אחת הושיט לה ולא קבלה ממנו משום כבוד אחותו של שמואל סבר שמואל טמאה היא לכשסלקו הטבלא אמרה לו טהורה אני אלא לכבוד אחותך נתכוונתי ואף על פי שנתנה אמתלא לדבריה לא האמינה שמואל אלא פירש ממנה ז׳ נקיים כדין כל נדה. ע״כ: תנו רבנן שנים אומרים וכו׳. פי׳ כולה מיירי בהכחשה גמורה שנים אומרים כך ושנים אומרים כך דהכי סתמא דלישנא והיינו דפרכינן מכדי תרי ותרי נינהו הבא עליה באשם תלוי קאי והאי לישנא אתיא שפיר למ״ד דכל תרי ותרי ספיקא דאורייתא הוא דאילו למ״ד אוקי אתתא אחזקתה ליכא בהא אשם תלוי דאי בחזקת אשת איש היתה חייב חטאת הוא דאיכא ואי בחזקת פנויה היתה ליכא קרבן כלל והא דנקיט אשם תלוי פי׳ ר״י ז״ל דלא דק וה״ק בספק אשת איש קאי דלמ״ד תרי ותרי ספיקא דאורייתא הא איכא אשם תלוי ממש דאפילו למאן דבעי חתיכה משני חתיכות ספק אשת איש כזה כיון דאפשר להתברר כחתיכה מב׳ חתיכות דמיא וכדמוכח ולמ״ד מדאורייתא אוקי אתתא אחזקתה אפילו תימא דבחזקת פנויה היתה מכל מקום הא איכא ספיקא דרבנן לענין אשת איש מיהת ומשום דהא פלוגתא היא התם ביבמות נקט הכא אשם תלוי לרווחא דמילתא. הריטב״א ז״ל:
וז״ל הרא״ה ז״ל ומדקאמרינן הבא עליה באשם תלוי קאי שמעינן מינה דכל תרי ותרי לא אזלינן בתר חזקה דאי לא א״כ הכא במאי עסקינן אי דקיימא בחזקת אשת איש כיון דאתו תרי ותרי הוה ליה לאוקמה אחזקתה דקיימא בחזקת אשת איש ואשם ודאי מיבעי ליה ואי דקיימא בחזקת פנויה אפילו אשם תלוי ליכא דמוקמי׳ לה אחזקתה אלא לאו ודאי כדאמרן. ומיהו תמיהא מילתא דהא התם ביבמות אסיקנא בהדיא דמדינא דאורייתא ודאי אמרינן אוקי תרי להדי תרי ואוקי אתתא אחזקתה אלא דמדרבנן בעלמא היכא דהוי לחומרא לא אמרינן אוקי אתתא אחזקתה ומשמע נמי דדוקא באשת איש וכיון דכן הדרה קושיא לדוכתה היכי איכא אשם תלוי ואיכא למימר דלא דאיק דכיון דלחד לישנא דהתם איכא אשם תלוי ולאידך לישנא מכלל איסורא דרבנן מיהת לא נפיק נקט עליה באשם תלוי ולא דק ודכוותא בתלמודא ע״כ. ול״נ איברא ודאי דבחזקת אשת איש קיימא וכדמשמע לשון הברייתא בפשטה. ומיהו מאי דקשיא ליה לתלמודא הבא עליה באשם תלוי קאי עלה דר׳ מנחם בר׳ יוסי קיימא דעליה דידיה נמי פריך דאף על גב דנשאת ואחר כך באו עדים מכל מקום ספק כרת איכא והבא עליה מכאן ולהבא באשם תלוי קאי והיינו דנקט מכדי וכו׳ אבל עליה דת״ק פריך להדיא דתרי ותרי נינהו חטאת ודאי נמי איכא ואפשר דלהכי כתב רש״י ז״ל לא תצא. ולקמיה פריך תרי ותרי נינהו. ע״כ. פי׳ דעלה דת״ק פרכינן תרי ותרי נינהו בלחוד ובחטאת קאי כפי המסקנא דפ׳ ד׳ אחין אלא משום דקאי נמי לאקשויי עלה דר׳ מנחם בר׳ יוסי להכי נקט באשם תלוי קאי הכין משמע לי. ומיהו אכתי קשיא דמאי משני לת״ק עד נמי כשנשאת לאחד מעדיה והא לת״ק עד נמי בחנק קאי דאוקמא אחזקתה וכמו שהקשו התוספות. ואפשר כיון שנשאת לאחד מעדיה והיא גם היא אומרת ברי לי לא אמרינן אוקמה אחזקה ועיין לקמן בסמוך בלשון תלמידי ה״ר יונה ז״ל. ור״ת פי׳ וכו׳ דהכא אורעא חזקתה משום דאתתא דייקא ומנסבא. ואם תאמר הא הכא לא דייקא ומנסבא הואיל ואיכא עדים דאמרי מת דאז לא שייך חומר בסופה כדאמרינן בפרק האשה רבה נשאת שלא ברשות מותרת לחזור לו ופי׳ התם דהיינו נשאת בעדים שאינה צריכה שום ב״ד. ויש לומר הואיל ומכחישין זה את זה איכא חומר אם תעמוד תחת בעלה בטענת ברי שלה ולכך דייקא וכן גבי שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה אמאי לא תצא והא לא דייקא ואינה נאמנת לומר נתגרשתי משום שלא בפני בעלה מעיזה ועוד דהיכא דאיכא עדים דמסייעי לה מעיזה אלא ודאי מ״מ לענין הכי מהני האי דייקא דמגרע לחזקה דאשת איש. וכן כתב הרא״ש ז״ל בתוספותיו:
וז״ל תלמידי הר״י ז״ל וקשיא ליה לרבי יעקב ז״ל היכי קאמר באשם תלוי קיימא כיון דתרי ותרי נינהו הוה לן למימר העמד אשה אחזקתה והבא עליה בחטאת קאי דהכי חזינן בפרק ד׳ אחין דאמרי׳ שני כתי עדים המכחישות זו את זו סלק את העדים כאילו אינם והעמד דבר על חזקתו בין לקולא בין לחומרא לקולא כגון שנים אומרים נתקדשה וכו׳. נעמיד אותה בחזקת פנויה כמו שהיתה עומדת לחומרא כגון שמכחישים אלו לאלו בגרושין וכו׳. ותירץ הרב ז״ל דהכא אורעא החזקה של אשת איש דכיון דאשה דייקא ומינסבא רגלים לדבר להאמין יותר לעדים שאומרים שנתגרשה ולפיכך לא נעמיד אותה בחזקת אשת איש ממש וכ״ש לאוקימתא דמוקמינן לה כשברי לשניהם דלא קשיא מידי. ע״כ: באשם תלוי קאי. והיינו למ״ד יש אם למסורת דמצות כתיב ולא בעינן חתיכה אחת משתי חתיכות ולמ״ד יש אם למקרא מכל מקום נהי דאינו מביא אשם תלוי בחתיכה אחת מכל מקום איסור אשם תלוי איכא כיון דמספקא לן אם היא אשת איש אם לאו איסורא איכא מספיקא אלא גזרת הכתוב היא דאינו מביא אשם תלוי להגין עליו מן הייסורין אלא בחתיכה אחת משתי חתיכות. לשון הרא״ש ז״ל:
וז״ל שיטה ישנה הבא עליה באשם תלוי קיימא א״ת והא ליכא אשם תלוי אלא בשוגג אבל לא במזיד י״ל ה״ק הרי הוא עושה איסור שגגתו באשם תלוי וא״ת הניחא למאן דאית ליה אשם תלוי בחתיכה אחת אבל לרב דאמר בכריתות שאין אשם תלוי בחתיכה אחת אלא בשתי חתיכות היכי מקשים הבא עליה באשם תלוי י״ל שתי חתיכות מאי טעמא משום דאתחזק איסורא אשה נמי הא אתחזק בה איסורא דכולהו מודו דאשת איש היתה. ע״כ:
וז״ל תלמידי ה״ר יונה ז״ל הבא עליה באשם תלוי וכו׳. פי׳ אי אמרי׳ דמשנשאת לא תצא דכיון דתרי ותרי נינהו הוה ליה כשתי חתיכות אחת של שומן ואחת של חלב ואינו יודע איזו מהן של חלב ואכל א׳ מהן יש לו להביא אשם תלוי על הספק ואפי׳ אכלו במזיד והכא נמי עומד בכל ביאה וביאה באשם תלוי כיון שאינו יודע אי זו כת מהם מעידה אמת. ע״כ:
כגון שנשאת לאחד מעדיה פי׳ והוא אומר שברי לו שהיא פנויה דכיון שנשאת לא תצא. הריטב״א ז״ל.
וא״ת היאך מותרת לינשא לו הא אמרינן בפרק ב׳ דיבמות מת הרגתיו הרגנוהו לא ישא את אשתו והרגנוהו משמע דאיכא תרי סהדי ואפילו הכי קאמר לא ישא את אשתו ופר״ח דהכא מיירי כגון שיש ג׳ עדים ותלתא לא חשידי ונראה דבתרי מיירי ואפ״ה לא חשידי כדמוכח לקמן דאפילו למאן דחייש לגומלין בזמן שיש שנים מעידים על זה ושנים מעידים על זה נאמנין וכן מוכח בשלהי פרק ב׳ דיבמות דתנן התם מיאנה או חלצה בפניו ישאנה מפני שהוא בית דין ודייק התם טעמא דב״ד הא בתרי לא מ״ש מהא דתנן שנים עדים חתומים על השטר או שטר מקח או גט אשה לא חשו חכמים לדבר מהדרינן היא גופא קמ״ל לאפוקי ממ״ד מיאון בפני שנים אלמא דתרי לא חשידי והא דקאמר הרגנוהו עד אחד קאמר כלומר הרגנוהו בין אנשים הרבה. לשון הרא״ש ז״ל:
באומרת ברי לי פרש״י ז״ל שאומרת אין לבי נוקפי ואין אשם תלוי אלא למי שלבו נוקפו והוצרך רבינו לפר׳ כן משום דאי אמרה ברי לי ממש למה לה עדים הא כל שאומרת מת בעלי תנשא והקשו עליו ז״ל דנהי דליכא אשם תלוי למי שאין לבו נוקפו מ״מ איסורא דאורייתא או דרבנן איכא וכ״ש אי קיימא בחזקת אשת איש דאיכא חיוב חטאת לכך פירשו באומרת ברי לי ממש וכדדייק לישנא וכי אמרינן האומרת מת בעלי תנשא ה״מ היכא דליכא עדים דסייעי לה כלל אבל אי איכא עדים סמכה אעדים ולא דייקא ומינסבא. הריטב״א ז״ל.
וכן כתב הר״ן ז״ל בפירושיו על ההלכות:
וז״ל הרא״ה ז״ל באומרת ברי לי פרש״י ז״ל שאין לבי נוקפי ומוחזקני בו שאם היה קיים וכו׳. ואין אשם תלוי בא אלא במי שלבו נוקפו ואין דבריו מחוורי׳ דהא וודאי לא חשיבא ידיעה לאפוקי נפשה מספיקא דתרי ותרי והנכון באומרת ברי לי שראתה אותו מת וא״ת אם כן אמאי לא מהימנא והא קי״ל האשה שאמרה מת בעלי נאמנת ואפשר דהא קשיא ליה לרבינו ז״ל ואי משום הא לא איריא דהני מילי היכא דליכא עדים אבל במקום עדים (כלל) ודאי אמירה דידה לית בה מששא ובהא לא קשיא לן לכתחילה אמאי לא תנשא דבהא ודאי כיון דתרי ותרי נינהו דינא הוא דלא נעביד מידי אפומייהו. ולכתחילה לא תנשא ואם נשאת לא תצא. ע״כ:
מ״ש רישא ומ״ש סיפא פי׳ דאפילו תימא דרישא כדקיימא בחזקת פנויה וסיפא כדקיימא בחזקת אשת איש מ״מ אפי׳ רישא לא נפקא או מספיקא דאורייתא או מספיקא דרבנן דכל תרי ותרי באשת איש לכל הפחות ספיקא דרבנן איכא ולמה לא תצא ועוד דהכא מסתמא כולה פי׳ רישא וסיפא בחדא גוונא מיירי דאי לא אמאי נקט חדא במיתה וחדא בגירושין. הריטב״א ז״ל:
ודע שקבלנו מרבותינו ז״ל דכל מקום שאומר התלמוד מאי שנא ומאי שנא ולא קאמר מאי שנא רישא מסיפא או מ״ש סיפא מרישא דהכי בעי למימר דהא ודאי לית לן לפלוגי בינייהו כלל ואם באנו לחלק איפכא הוה לן למימר והכא נמי הכי קאמר דהא ודאי לא הוה לן לפלוגי בינייהו כלל דבתרווייהו הוה לן למימר תצא א״נ לא תצא ואם באנו לחלק איפכא הוה ליה למתני גבי שנים אומרים מת וכו׳ דתצא משום דאיכא למימר דאמרי בדדמי כגון שהלך במלחמה א״נ טבע במים ואמרי בדדמי דמת אבל בגירושין ליכא למימר בדדמי דנתגרשה דהא קאמרי דנתן גיטא בידה כנ״ל: תרגמא בעד אחד וכו׳. פי׳ והא דאמר שנים אומרים אחד משנים קאמר א״נ משום דעד ראשון הימנוהו רבנן כבי תרי כדאיתא בסמוך נקט ביה שנים ונקט אידך אגב דידיה. עד אחד אומר מת הימנוהו רבנן כבי תרי פי׳ וכגון שבא לב״ד קודם שיבא העד המכחישו והתירוה על פיו דאילו אתו בהדי הדדי עד אחד בהכחש׳ אינו כלום וכדאיתא בפ׳ האשה. הריטב״א ז״ל:
וז״ל שיטה ישנה עד אחד אומר מת וכו׳. והוא שבא והעיד תחילה שאם באו שניהם כאחד עד אחד בהכחשה לא מהימן והכא באשה שמוחזקת באשת איש עסקינן דאי באשה שאין לה חזקה אפי׳ בלא האי עד שהוא מעיד מת אין כח ביד אחד לאוסרה ואפשר דבאשה שאין לה חזקה עסקינן וקמ״ל דאף על גב דתרווייהו מודו דאשת איש היא מהימן עד זה שהעיד מת אם העיד תחילה הילכך רישא בכל ענין מיתוקמא. ע״כ:
דאמר עולא בכל מקום שהאמינה תורה עד אחד וכו׳. יש שפירשו דבעדות אשה לא האמינה עד אחד שאין דבר שבערוה פחות משנים ומה שאמרו שהאשה נשאת בעד אחד שמת בעלה אינו אלא מדרבנן שהקלו משום עגונא ואפקעינהו רבנן לקדושי מינה וכי אמרינן שהאמינה תורה עד אחד כשנים זהו בשאר איסורין שעד אחד נאמן בהם מן התורה ורבנן נמי האמינו גבי תרי בעדות אשה ולפי׳ זה אפי׳ באיסורין דעלמא אם באו שני עדים בזה אחר זה אין דבריו של שני במקום ראשון כלום וראשון נאמן אפי׳ להקל ופשטא דמימרא דעולא משמע דה״ה באיסורין דהא כל מקום קאמר ומיהו בענין עדות אשה שמת בעלה נראין דברי רבינו ז״ל דההיא מדאורייתא נמי היא וכדפירש׳ בדוכתה בס״ד. הריטב״א ז״ל:
אי הכי אפילו לכתחילה נמי פי׳ דבשלמא דבההיא דלעיל כיון דאיכא תרי ותרי דין הוא שלא תנשא לכתחילה אפילו לאחד מעדיה באומרת ברי לי אבל הכא אימא לא דהא אין דבריו של אחד במקום שנים כלל. הריטב״א ז״ל:
משום דרב אסי דאמר רב אסי הסר ממך עקשות פה יש לפרש דרב אסי לאו מקרא קא יליף ולא איירי קרא בהכי כלל אלא רב אסי אתא לאשמעינן בדרך עצה טובה דראוי שלא תנשא לכתחילה והיינו משום דהסר ממך עקשות וכו׳ פי׳ בדרך הלצה וצחות לשון נקט לישנא דקרא ולא משום דקרא איירי בהכי כלל וניחא להאי פירושא דפריך בהאשה שלום עלה מהא דתנן עד אחד אומר מת ונשאת וכו׳ טעמא דנשאת הא לא נשאת לא תנשא והא אמר עולא כל מקום וכו׳ דהא עולא לא קאמר הכא משום דרב אסי הסר ממך עקשות פה וכו׳ אלא בדרך עצה טובה ומדינא אפי׳ לכתחילה תנשא ואילו ממתני׳ דהתם משמע דמדינא נמי לכתחילה לא תנשא והתוספות ז״ל לא פירשו כן אלא דרב אסי מקרא קא יליף ופסוק הוא דמייתי ולא נקיט האי לישנא בדרך צחות לשון כדפרישי׳ לעיל ומעתה קשיא למה ליה לאתויי לדרב אסי והא קרא משמע הכין בהדיא ותירצו בתוספות משום דרב אסי רגיל להביאו לכך מייתי דרב אסי וקשיא להו נמי ההוא דאשה שלום ותירצו כמו שכתוב בתוספות עי״ש:
והריטב״א ז״ל כתב וז״ל ומשום דרב אסי דאמר רב אסי ולזות שפתים הסר ממך פרש״י ז״ל דעיקר מימרא דרב אסי בפ״ב דיבמות ולא נהירא דהתם נמי הכי אמרי׳ אלא כי הא דאמר רב אסי ולא אשכחן עיקרה דהאי מימרא בשום דוכתא לכך י״ל כי זה הפסוק הוא בספר משלי דרב אסי היה רגיל לומר בכל דבר שהוא מגונה כיוצא בזה וההוא דיבמות וכן פירשו בתוספות ע״כ: תרווייהו באשת איש קא מסהדי וכו׳. תמיה לן ואפילו ליכא עד שלא נתגרשה עד אחד מי מהימן לומר נתגרשה ועוד אי מהימן מאי קאמר אין דבריו של אחד במקום שנים הא אמרת מהימן במקום מאה דאמרי אשת איש היתה ואפשר דהכא במאי עסקינן שאין כאן עדים שהיתה אשת איש וכדקאמרי תרווייהו באשת איש קא מסהדי אלמא ליכא עדים שהיתה אשת איש אלא אלו שהן מעידין שהיא אשת איש ואביי סבר לה כרב פפא דאמר לעיל גבי עד אחד שאמר תנאי כי האי סברא אי נמי ע״כ לא אמר רב הונא ברי׳ דרב יהושע למעקר סהדותייהו אתו אלא גבי תנאי שמתחילת עדות זה תנאי הוה אבל הכא אשת איש היתה ואח״כ נתגרשה וכשתי עדיות דמי והוה ליה חד במקום שנים ומיהו רבא ורב אשי לית להו הך סברא אלא אמרי למיעקר אתו. ובתוספות מדקדקי׳ א״כ הא׳ מהני עדים פסול הוה ולא מצטרפי תרווייהו בעדות אשת איש כדאמרינן גבי שתי כתי עדים המכחישות זו את זו והעמידו אותה כשזרק לה קדושין זה אומר קרוב לו וזה אומר קרוב לה ולאו הכחשה היא דעבידו למטעי בה ואני אומר כיון דאיכא עדים דידעי כלל אינה נאמנת לומר גרושה אני דאזיל ליה מגו והוקשה לי הא דאמרינן לקמן גבי א׳ אומר נתקדשה תרוייהו בפנויה קא מסהדי וכו׳ אטו עד אחד בקדושין כלום הוא הא אמרי׳ בקדושין [סה ב׳] שאין דבר שבקדושין פחות משני׳ ולא שנא נתקדשה בפניו לא שנא אמר אחד נתקדשה דהכי מוכח׳ סוגיא התם בהדיא עד שראיתי דרב פפא דאמר׳ הכא סבר שהמקדש בעד אחד חוששין לקדושיו ולית ליה בקדושין אין דבר שבערוה פחות מב׳ לפיכך צריך להכחשתו של ב׳ ומ״מ דוקא באשה שותקת או שאמרה איני יודעת אם קרוב לי או קרוב לו הא במכחישו עד אחד בהכחשה לאו כלום הוא כדאיתא התם וזה כפי דרך רבותינו ז״ל בעלי התוספות בין רישא בין סיפא בחד גוונא מתוקמא אבל אם נרצה להעמיד סיפא כשאמרה אשת איש הייתי וגרושה אני ומפני כך מעמידים אותה בחזקת אשת איש על פי אלו כמו שפירשתי אני י״ל דרישא נמי כשאומרת פנויה אני וא״ת א״כ אמאי לא תנשא והרי אין עד אחד נאמן באיסורין אלא בששותק כדאיתא בקדושין בפרק האומר וכל שכן בדבר שבערוה י״ל לרב פפא הבעל חושש לעצמו דתנן [כריתות יא ב׳] עד אחד אומר אכל חלב ועד א׳ אומר לא אכל מביא אשם תלוי ומ״מ אין דבריו של אחד במקום שנים דרישא לאו דוקא אלא סירכא דסיפא נקט. הרמב״ן ז״ל:
וז״ל הרא״ה ז״ל תרווייהו באשת איש קא מסהדי וכו׳. קשיא לן הא למה לי פשיטא ובלאו טעמא נמי דחד במקום שנים אטו עד אחד בגירושין כלום הוא וי״ל כגון שאינה בחזקת אשת איש אלא על פי אלו ולהכי איצטריך למימר משום דהוה ליה חד ואין דבריו של אחד במקום שנים וקשיא לן השתא נמי היכי מתוקמא אשת איש אפומא דהנך דהא כיון דקא מכחשי אהדדי לא סגיא דליכא חד פסול וכיון דכן הוא ליכא אלא עד אחד כשר דמוקים לה בחזקת אשת איש והכי מוכח התם בבבא בתרא בעדות המוכחשת דכל אותה עדות פסולה תירצו בתוספות דהכא אי דקא מכחשי אהדדי לגמרי הכי נמי אלא הכא במאי עסקינן דלא קא מכחשי אהדדי לגמרי אלא שזה אומר נתגרשה בגט קרוב לה וזה אומר בגט קרוב לו דהא לא חשיבא הכחשה למפסלינהו לסהדי דעבידי אינשי דטעי בהכי ולשון דחוק הוא ואי קא מפרשים לה בדלא מכחשי אהדדי אלא שזה אומר נתגרשה וזה אומר איני יודע בגירושין כדפרש״י לעיל בעד אומר תנאי ועד אומר אינו תנאי אתיא שפיר אלא דלא ניחא לי משום דרישא בעד אומר מת ועד אומר לא מת לא אתיא אלא בהכחשה ואפשר דרישא תנא ליה אפי׳ בהכחשה וסיפא תנא ליה בלא הכחשה דוקא וקא אתיא שפיר ואפשר עוד לפרש דודאי בהכחשה גמורה איירי ומיהו כגון דקא אמרה איהי א״א הייתי וגרושה אני דשויא נפשה חתיכה דאיסורא וכיון דכן תו לא מהני לומר גרושה אני דהשתא ליכא טעמא דהפה שאסר הוא הפה שהתיר כיון דאיכא עדים כלל אע״ג דהני עדים לאו כלום הוא וכדפרישי׳ מ״מ כיון דאיכא עדים כלל ליכא הפה שאסר דלא ניחא לה למימר פנויה אני במקום עדים דהא כולהו מודו בהא מיהת דאשת איש הות והא אתיא כשיטתי׳ דרב פפא דלעיל דאמר תרווייהו בשטר מעליא קא מסהדי והאי דקא מסהיד תנאי הוה ליה חד ואין דבריו של אחד במקום שנים ואפשר לפרש דאפי׳ לרב הונא בריה דרב יהושע דעד כאן לא אמר רב הונא בריה דרב יהושע אלא לעיל דאיכא למימר למיעקר סהדותייהו קא אתו אבל הכא דכ״ע סהדותא אחריתי הוא שהרי אין עוקרין עדותן לומר שלא היתה אשת איש מה שאין כן באומר תנאי שעוקר עדותו דכיון שהיה תנאי בדבר אם לא נתקיים התנאי נמצא הדבר בטל למפרע מעיקרו ואם איתא להאי סברא א״כ נפקא לן בשנים אומרים כתב ידינו הוא זה ואחד אומר פרוע שאינו נאמן דהשתא איכא למימר תרוייהו בשטרא מעליא מסהדי והאי דקא אמר פרוע הוה ליה חד ואין דבריו של אחד במקום שנים דהשתא ודאי פריעא סהדותא אחריתי הוא וכן עיקר (ואפשר לפרש.) ע״כ:
וז״ל הריטב״א ז״ל תרווייהו בפנויה וכו׳. הקשו בתוספות דמהאי לישנא משמע דהאי אתתא לא הויא קיימא מעיקרא בחזקת אשת איש אלא אפומייהו דהני דקא מסהדי עלה הכי ותו דאי קיימא בחזקת אשת איש פשיטא דעד אחד בגירושין אינו כלום ואפילו ליכא דמכחיש ליה וא״כ דבחזקת פנויה היתה היכי הויא אשת איש אפומייהו דהא כיון דמכחשו אהדדי חד מינייהו שקורי משקר ותירצו דהכא במאי עסקינן כגון שזרק לה גטה חד אמר קרוב לו היה ולא נתגרשה כלל וחד אמר קרוב לה היה ונתגרשה ודאי דאף על גב דכל חד מיניה טעין הכי בברי מ״מ כה״ג טעותא היא וכל חד מינייהו סבור לומר הכי בקושטא ולא חשדינן ליה דמסהיד בשיקרא והוה ליה כההוא דאמרינן זה אומר בשתי שעות וזה אומר בשלש שעות ולא שינוי׳ דחיקא היא דהא מסתמא לא עבידי דפליגי סהדי בגרושין דמכחשי אהדדי אלא גבי האי גוונא אבל יש שתירצו דהכא כשהיא אומרת אשת איש הייתי וגרושה אני דאילו ליכא עדים כלל הכא מהימנא אבל השתא דאיכא עדים כלל לא מהימנא ומיהו אהני דבורא לשוויי סהדותא דמסהדי אשת איש הוות בקושטא והפי׳ הזה דחוק מדלא פרישו לה בגמרא. ע״כ:
וז״ל הרשב״א ז״ל תרווייהו באשת איש וכו׳. האי לישנא ע״כ דמיירי דלא אתברר לן מעיקרא אם היא אשת איש או פנויה דאי באשת איש למה לן למימר תרווייהו קא מסהדי דאפי׳ לא אמר האי לא נתגרשה האי דקאמר נתגרשה לא מהימן כלל והא דנקט ליה כה״ג משום דבאשת איש ידועה מאי קמ״ל פשיטא דעד אחד לא מהימן אבל השתא קמ״ל דאע״ג דלא אתחזקא באשת איש אלא אפומא דהאי והאי הוא דקאמר נתגרשה אימא ניהמניה משום הפה שאסר קמ״ל דלא מאי טעמא תרווייהו באשת איש קא מסהדי והאי דקאמר נתגרשה עדות אחרינא הוא וליתיה אלא חד ולא מהימן ולא שייכא בפלוגתא דזה אומר תנאי וזה אומר אינו תנאי דאפליגו בה רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע דבהא אפי׳ רב הונא מודה בה דהתם היינו טעמא דאמר רב הונא למיעקר סהדותיה קא אתי משום דחד סהדותא היא וברורי הוא דקא מברר ליה ואמר דעל תנאי כך הקנה זה או מכר זה אבל הכא תרי מילי נינהו דנשואיה לאו בגרושיה מתלו אלא הוה ליה כשנים אומרים כתב ידינו הוא זה וזה אומר עדיין לא פרעו וזה אומר פרעו דהאי דקאמר פרעו לא מהימן ורבא דאוקמה בתרי ותרי וראה ר׳ יוחנן דבריו של רבי מנחם וכו׳ ורב אשי דאוקמה בתרי לאו משום דפליגי עליה דאביי בעיקר דינא ולומר דברב פפא שייכא אלא משום דרבי יוחנן אמר שנים אומרים נתגרשה וכו׳ ולא ניחא להו לשבושי לישנא דאתמר בבי מדרשא משמיה דרבי יוחנן ולומר דלא איתמר שנים אלא אחד ואשכחו להו אורחא דלישנא דוקא איתא כנ״ל. ע״כ:
וז״ל תלמיד הרשב״א ז״ל הקשו בתוספות היכי אמרי דתרווייהו באשת איש קא מסהדי והא עדות מוכחשת היא וחד מהני פסול הוא והיכי מצטרפי בעדותייהו זו שמעידין שהיא אשת איש כדאמר גבי שתי כיתי עדים המכחישות זו את זו תירצו בתוספות דהכא ליכא הכחשה דלאו בדוקא קא מסהדי אלא כגון שזרק לה גטה וכו׳. ונ״ל דקושיא מעיקרא ליתא שאם אתה עושה עדות זו כעדות מוכחשת ג״כ תקשי נמי הא לרב פפא דאמר בסמוך דעד אומר נתגרשה ועד אומר לא נתגרשה תרווייהו באשת איש קא מסהדי ויש לך לתרץ בה כמה דתרצתא הכא משום דעבידי למטעי וא״כ קשיא דידיה אדידיה דאילו לעיל גבי עד אומר תנאי ועד אומר אינו תנאי אמר רב פפא תרווייהו בשטרא מעליא קא מסהדי ותקשי לן היכי מצטרפי׳ לאסהודי בשטרא מעליא והלא עדות מוכחשת היא וחד מינייהו פסול וליכא לתרוצי התם דלאו בדוקא קא מסהדי כי הכא דודאי מאי דקא מסהיד אתנאי בדוקא קא מסהיד דליכא למטעי בה ע״כ אפשר לומר דכי אמרינן בשתי כיתי עדים דלא מצטרף חד מכל כת וכת בעדות אחת ה״מ להבא אבל למפרע לא מפסלי והכא כשמכחישין זה את זה כבר היתה עדותם שהעמידו באשת איש עדות גמורה ועדות זו שמכחישין בה זה את זה עדות אחרת היא דנשואין לאו בגירושין מתלו דתרתי מילי נינהו והשתא מתרצא לן הא דעד אומר תנאי ועד אומר אינו תנאי דהתם קודם שמכחישין זה את זה בתנאי כבר נתקיים השטר למפרע ולאו כל כמינייהו למעקרי׳ השתא מחמת הכחשה זו ע״כ:
וז״ל הרא״ש ז״ל תרווייהו באשת איש קא מסהדי וכו׳. מדאיצטריך למימר הכי משמע דאיירי באשה שאין אנו תופסין אותה בחזקת אשת איש אלא על פיהם וא״ת א״כ להמניה להאי דאמר נתגרשה במגו דאי בעי הוה שתיק יש לומר דלא חשיב מגו דשמא הוא רוצה לומר האמת כדי לפוסלה מן הכהונה ואין כאן עדות מוכחשת לומר שעדותם בטל דהכא מיירי כגון שזרק לה גט וכו׳. ע״כ:
וז״ל שיטה ישנה סיפא עד אומר נתגרשה וכו׳. ק״ל אי באשה שיש לה חזקה דאשת איש עסקינן מאי האי דקאמרי תרווייהו באשת איש קא מסהדי בלא עדותם היא אסורה ועוד מאי האי דקאמר נתגרשה הוה ליה חד הוה לן למימר אוקי חד לגבי חד ואוקי אתתא אחזקה ועוד אפי׳ שיבא עד שיעיד לא נתגרשה האי דקאמר נתגרשה לא מהימן להתיר אשה העומדת בחזקת אשת איש אלא ודאי באשה שאין לה חזקה דאשת איש עסקינן וכיון דתרווייהו מודו דאשת איש היתה הרי החזיקוה באשת איש ואין זה נאמן לומר נתגרשה וא״ת הא קי״ל כרב הונא בריה דרב יהושע בעד אומר תנאי ועד אומר אינו תנאי דהאי דקאמר תנאי למיעקר סהדותיה קאתי ולא אמרינן תרוייהו בשטרא מעליא קא מסהדי והאי דאמר תנאי הוה ליה חד תירץ מורי יצ״ו דהכא לא שייך למימר האי דקאמר נתגרשה למיעקר סהדותיה קא אתי שהרי מודה בעדותו האחר דאומר דאשת איש היתה אלא שנתגרשה אח״כ מה שאין כן בעד אומר תנאי שחוזר על עיקר עדותן לומר שלא היה אלא על תנאי אבל הכא כיון שהחזיקוה באשת איש אין אחד יכול להוציאה מחזקתה. ע״כ:
כתוב בהשלמה עד אחד אומר מת הימנוהו רבנן כבי תרי כדאמרינן בעלמא שכל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים ואי אתא עד אחד ואמר לא מת הוה ליה חד ואין דבריו של אחד במקום שנים והילכך אם נשאת לא תצא אבל לכתחלה לא תנשא משום דכתיב ולזות שפתים הרחק ממך ונראה לפרש באומרת היא והוא ברי לנו שמת שאם לא כן קיימי באשם תלוי כדפרישי׳ לעיל עד אומר נתגרשה ועד אומר לא נתגרשה תרוייהו באשת איש קא מסהדי והאי דאמר נתגרשה הוה ליה וכו׳. ואפילו נשאת לאחד מעדיה ואומרת ברי לי תצא ומיירי כגון דלא קיימא בחזקת אשת איש דאי הוה קיימא בחזקת אשת איש אפי׳ לא אתא עד אחד דלא נתגרשה תצא דאין עד אחד נאמן בגרושין וכ״ת מ״ש ממיתה מיתה אינה יכולה מכחישתו גירושין יכולה מכחישתו אלא ודאי בדלא קיימא בחזקת אשת איש מיירי וכ״ת עד אחד דנתגרשה הימנו רבנן כבי תרי אין הכי נמי אי לא אתא עד אחד דלא נתגרשה אבל מאחר שבא עד אחד שלא נתגרשה תרוייהו מוקמי לה בחזקת אשת איש ועד אחד דנתגרשה במקום חזקת אשת איש לא מהימן אם בא עד אחד ואמר נתקדשה ועד אחד אומר לא נתקדשה תרוייהו בפנויה קא מסהדי והאי דקאמר נתקדשה הוה ליה חד ואין דבריו של אחד במקום שנים. ע״כ.
וכתב הראב״ד ז״ל גבי עד אחד אומר מת וכו׳ וקבילניה אסהדותיה והדר אתא אידך דאמר לא מת לא מהימן דהוה ליה כקלא דבתר נשואין אבל אי אתו בבת אחת עד אחד לא מהימן כדאיתא בסוטה פרק בתרא. צ״ע שוטה שאמרה מת בעלה אם נאמנת להתירה להנשא ונראה לפי סוגיית הגמרא פרק האשה שלום שנאמנת ודין זה צריך ביאור גדול. לשון פי׳ רבינו מאיר הלוי פרק האשה שלום ושמעי׳ מינה דאפי׳ שוטה נמי כי אתיא ואמרה מת בעלי נאמנת ודוקא שיודעת בטיב נשואין ואלמנות אבל שוטה שאינה יודעת בטיב אלמנות ונשואין לא מהימנא והרב ר׳ שמואל בר דוד כתב כי אמרי רבנן דשוטה מהימנא ותנשא על פיה הני מילי בשוטה מעיקרא דכקדושין כך גרושין כלומר ככניסתה כך יציאתה. עכ״ל הרב ר׳ מאיר בר שמעון המעילי ז״ל: וראה רבי יוחנן וכו׳. פי׳ וכגון שבאו עדים ואם כן נשאת לאחד מעדיה ובאומרת ברי לי ולפום האי אוקימתא ליתא לדרבי יוחנן דהא ר׳ מנחם בר יוסי יחידאה הוא וכרבנן קי״ל ואע״ג דלהאי אוקימתא רבי יוחנן סבר ליה כוותי׳ בגרושין הא איכא אידך אוקמתא דרב אשי בסמוך דמוקים לה לדרבי יוחנן אפי׳ כרבנן ועלה סמכינן. הריטב״א ז״ל:
מיתה אינה יכולה מכחישתו שאם יבא בעלה לא היה לה שום טענה ומתוך כך מעיקרא דייקא ומנסבא ומסתמא נתברר לה שמת קודם שנשאת ולפיכך לא תצא. גרושין יכולה להכחישו שאומרת בלבה אפי׳ אם יבא בעלי ויאמר לא גרשתיה יכולה אני להכחישו ולומר שגרשני ומתוך כך לא דייקא כולי האי וסומכת על העדים שמסייעים אותה ואומרים שגרשה ונשאת על הספק ולפיכך תצא. תלמידי הר׳ רבינו יונה ז״ל: ומי חציפה כו׳. והאמר רב המנונא וכו׳ ואע״ג דרב המנונא לא אמר אלא בפניו אבל שלא בפניו לא ה״ק מדקאמר רב המנונא שאינה מעיזה פניה בפניו ומתירין אותה לכתחלה על סמך זה הוה לן למימר דשלא בפניו נמי אם נשאת מיהא לא תצא ואהדרי ליה דכיון דאיכא סהדי דמסייעי לה מעיזה ואפי׳ בפניו והילכך אפי׳ נשאת תצא. הרשב״א ז״ל: גרושין איכא לברורי דאמרינן וכו׳. ואע״ג דיכולה למטען דקרעתו או שנאבד לה שאני הכא דכיון דאיכא דמכחשי לה חיישינן לה אבל היכא דליכא הכחשה אע״ג דעכשיו גרשה יכולה למימר קרעתיו או אבדתיו ולא חיישינן לה ובתרי ותרי נמי היכא דליכא לברורי כגון דאמרי עדים אלו זה כמה גרשה ואלו אומרים לא גרשה אע״ג דליתיה לגיטה בידה אלו דאמרי נתגרשה מהימני דאין כאן הוכחה כלל דמשקרא דזמן מרובה לא נטרא ליה לגיטה. הרשב״א ז״ל:
וז״ל לקוטי הגאונים ז״ל אוקמה רב אשי אליבא דרבנן כדאיכא לברורי הילכך מיתה בין דאמרה מת סתם בין דאמרה מת עכשיו כיון דליכא לברורי אם מת אם לא מת ואין בידינו כלום טענה לסתור בה את דבריה לפיכך קא אמרי רבנן לא תנשא ואם נשאת לא תצא. גירושין נמי אי אמרי גרשה ולא אמרי עכשיו גרשה כיון דבאיכא לברורי תלי׳ מילתא הכא ליכא לברורי דיכולה לטעון גרשני ואבד הגט ממני לפיכך לא תנשא ואם נשאת לא תצא. אבל כי אמרי עכשיו גרשה כיון דאיכא לברורי לאחוויי גיטה דהא אינה יכולה לומר אבד הגט ממני מפני שעכשיו גירשה ובשעה קלה ודאי לא אבדתהו אי לא ברירא ומחוויא לה לגיטא אם נשאת תצא ע״כ. ולפי זה ניחא דאיכא למידק דלרב אשי לפלוג וליתני בגרושין גופייהו בין היכא דאמרי עכשיו גירשה ובין היכא דאמרי זה כמה גרשה ובמאי דכתבו הגאונים ניחא דהא אתא לאשמעינן דבמיתה בין דאמרי מת סתם בין דאמרי מת עכשיו דאע״ג דאיכא למימר הא דמיתה נמי איכא לברורי קמ״ל דלא שנא דאיכא למימר שתכף ומיד לאחר שראו אותו שמת הפילו אותו בני אדם במקום שלא יזכר ולא יפקד וכמו שכתבו תלמידי הר״י וכדכתיבנא לעיל. ובזה ניחא נמי קושיא אחריתי דלקמיה בסמוך עלה הא דתניא שנים אומרים נתקדשה וכו׳ לא משני רב אשי הכין וכדבעינן למכתב קמן בס״ד. הקשו בשיטה ישנה דהיכי אמרינן דבמעידין עכשיו מת אם נשאת לא תצא והא צריכה להמתין ג׳ חדשים ותירצו דה״ק דעדים מעידים עכשיו מת ועכשיו גרשה ולאחר זמן אם נשאת לא תצא כשנים אומרים מת אבל בגרושין תצא דכשאמרו העדים עכשיו גרשה רגלים לדבר דשקרי נינהו מדלא הוה לה גט בההיא שעתא בידה:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
והכין מייתי לה הך עובדא בתוספות בשם הירושלמי. וקשה לפי׳ זה דאין זו אמתלא טובה דלמה לה למימר טמאה אני אילו אמרה כן לבעלה דלא הוית בחילאי מי הוה שמואל אניס לה. ובתשובת הגאונים מצאתי דעובדא הכי הוה דשמואל הוה רגיל להושיט כוס של ברכה לאשתו בזמן שהיא טהורה מקבלתו בזמן שהיא נדה אינה מקבלתו וזה היה סימנו לידע אימת היא נדה פעם אחת הושיט לה ולא קבלה ממנו משום כבוד אחותו של שמואל סבר שמואל טמאה היא לכשסלקו הטבלא אמרה לו טהורה אני אלא לכבוד אחותך נתכוונתי ואף על פי שנתנה אמתלא לדבריה לא האמינה שמואל אלא פירש ממנה ז׳ נקיים כדין כל נדה. ע״כ: תנו רבנן שנים אומרים וכו׳. פי׳ כולה מיירי בהכחשה גמורה שנים אומרים כך ושנים אומרים כך דהכי סתמא דלישנא והיינו דפרכינן מכדי תרי ותרי נינהו הבא עליה באשם תלוי קאי והאי לישנא אתיא שפיר למ״ד דכל תרי ותרי ספיקא דאורייתא הוא דאילו למ״ד אוקי אתתא אחזקתה ליכא בהא אשם תלוי דאי בחזקת אשת איש היתה חייב חטאת הוא דאיכא ואי בחזקת פנויה היתה ליכא קרבן כלל והא דנקיט אשם תלוי פי׳ ר״י ז״ל דלא דק וה״ק בספק אשת איש קאי דלמ״ד תרי ותרי ספיקא דאורייתא הא איכא אשם תלוי ממש דאפילו למאן דבעי חתיכה משני חתיכות ספק אשת איש כזה כיון דאפשר להתברר כחתיכה מב׳ חתיכות דמיא וכדמוכח ולמ״ד מדאורייתא אוקי אתתא אחזקתה אפילו תימא דבחזקת פנויה היתה מכל מקום הא איכא ספיקא דרבנן לענין אשת איש מיהת ומשום דהא פלוגתא היא התם ביבמות נקט הכא אשם תלוי לרווחא דמילתא. הריטב״א ז״ל:
וז״ל הרא״ה ז״ל ומדקאמרינן הבא עליה באשם תלוי קאי שמעינן מינה דכל תרי ותרי לא אזלינן בתר חזקה דאי לא א״כ הכא במאי עסקינן אי דקיימא בחזקת אשת איש כיון דאתו תרי ותרי הוה ליה לאוקמה אחזקתה דקיימא בחזקת אשת איש ואשם ודאי מיבעי ליה ואי דקיימא בחזקת פנויה אפילו אשם תלוי ליכא דמוקמי׳ לה אחזקתה אלא לאו ודאי כדאמרן. ומיהו תמיהא מילתא דהא התם ביבמות אסיקנא בהדיא דמדינא דאורייתא ודאי אמרינן אוקי תרי להדי תרי ואוקי אתתא אחזקתה אלא דמדרבנן בעלמא היכא דהוי לחומרא לא אמרינן אוקי אתתא אחזקתה ומשמע נמי דדוקא באשת איש וכיון דכן הדרה קושיא לדוכתה היכי איכא אשם תלוי ואיכא למימר דלא דאיק דכיון דלחד לישנא דהתם איכא אשם תלוי ולאידך לישנא מכלל איסורא דרבנן מיהת לא נפיק נקט עליה באשם תלוי ולא דק ודכוותא בתלמודא ע״כ. ול״נ איברא ודאי דבחזקת אשת איש קיימא וכדמשמע לשון הברייתא בפשטה. ומיהו מאי דקשיא ליה לתלמודא הבא עליה באשם תלוי קאי עלה דר׳ מנחם בר׳ יוסי קיימא דעליה דידיה נמי פריך דאף על גב דנשאת ואחר כך באו עדים מכל מקום ספק כרת איכא והבא עליה מכאן ולהבא באשם תלוי קאי והיינו דנקט מכדי וכו׳ אבל עליה דת״ק פריך להדיא דתרי ותרי נינהו חטאת ודאי נמי איכא ואפשר דלהכי כתב רש״י ז״ל לא תצא. ולקמיה פריך תרי ותרי נינהו. ע״כ. פי׳ דעלה דת״ק פרכינן תרי ותרי נינהו בלחוד ובחטאת קאי כפי המסקנא דפ׳ ד׳ אחין אלא משום דקאי נמי לאקשויי עלה דר׳ מנחם בר׳ יוסי להכי נקט באשם תלוי קאי הכין משמע לי. ומיהו אכתי קשיא דמאי משני לת״ק עד נמי כשנשאת לאחד מעדיה והא לת״ק עד נמי בחנק קאי דאוקמא אחזקתה וכמו שהקשו התוספות. ואפשר כיון שנשאת לאחד מעדיה והיא גם היא אומרת ברי לי לא אמרינן אוקמה אחזקה ועיין לקמן בסמוך בלשון תלמידי ה״ר יונה ז״ל. ור״ת פי׳ וכו׳ דהכא אורעא חזקתה משום דאתתא דייקא ומנסבא. ואם תאמר הא הכא לא דייקא ומנסבא הואיל ואיכא עדים דאמרי מת דאז לא שייך חומר בסופה כדאמרינן בפרק האשה רבה נשאת שלא ברשות מותרת לחזור לו ופי׳ התם דהיינו נשאת בעדים שאינה צריכה שום ב״ד. ויש לומר הואיל ומכחישין זה את זה איכא חומר אם תעמוד תחת בעלה בטענת ברי שלה ולכך דייקא וכן גבי שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה אמאי לא תצא והא לא דייקא ואינה נאמנת לומר נתגרשתי משום שלא בפני בעלה מעיזה ועוד דהיכא דאיכא עדים דמסייעי לה מעיזה אלא ודאי מ״מ לענין הכי מהני האי דייקא דמגרע לחזקה דאשת איש. וכן כתב הרא״ש ז״ל בתוספותיו:
וז״ל תלמידי הר״י ז״ל וקשיא ליה לרבי יעקב ז״ל היכי קאמר באשם תלוי קיימא כיון דתרי ותרי נינהו הוה לן למימר העמד אשה אחזקתה והבא עליה בחטאת קאי דהכי חזינן בפרק ד׳ אחין דאמרי׳ שני כתי עדים המכחישות זו את זו סלק את העדים כאילו אינם והעמד דבר על חזקתו בין לקולא בין לחומרא לקולא כגון שנים אומרים נתקדשה וכו׳. נעמיד אותה בחזקת פנויה כמו שהיתה עומדת לחומרא כגון שמכחישים אלו לאלו בגרושין וכו׳. ותירץ הרב ז״ל דהכא אורעא החזקה של אשת איש דכיון דאשה דייקא ומינסבא רגלים לדבר להאמין יותר לעדים שאומרים שנתגרשה ולפיכך לא נעמיד אותה בחזקת אשת איש ממש וכ״ש לאוקימתא דמוקמינן לה כשברי לשניהם דלא קשיא מידי. ע״כ: באשם תלוי קאי. והיינו למ״ד יש אם למסורת דמצות כתיב ולא בעינן חתיכה אחת משתי חתיכות ולמ״ד יש אם למקרא מכל מקום נהי דאינו מביא אשם תלוי בחתיכה אחת מכל מקום איסור אשם תלוי איכא כיון דמספקא לן אם היא אשת איש אם לאו איסורא איכא מספיקא אלא גזרת הכתוב היא דאינו מביא אשם תלוי להגין עליו מן הייסורין אלא בחתיכה אחת משתי חתיכות. לשון הרא״ש ז״ל:
וז״ל שיטה ישנה הבא עליה באשם תלוי קיימא א״ת והא ליכא אשם תלוי אלא בשוגג אבל לא במזיד י״ל ה״ק הרי הוא עושה איסור שגגתו באשם תלוי וא״ת הניחא למאן דאית ליה אשם תלוי בחתיכה אחת אבל לרב דאמר בכריתות שאין אשם תלוי בחתיכה אחת אלא בשתי חתיכות היכי מקשים הבא עליה באשם תלוי י״ל שתי חתיכות מאי טעמא משום דאתחזק איסורא אשה נמי הא אתחזק בה איסורא דכולהו מודו דאשת איש היתה. ע״כ:
וז״ל תלמידי ה״ר יונה ז״ל הבא עליה באשם תלוי וכו׳. פי׳ אי אמרי׳ דמשנשאת לא תצא דכיון דתרי ותרי נינהו הוה ליה כשתי חתיכות אחת של שומן ואחת של חלב ואינו יודע איזו מהן של חלב ואכל א׳ מהן יש לו להביא אשם תלוי על הספק ואפי׳ אכלו במזיד והכא נמי עומד בכל ביאה וביאה באשם תלוי כיון שאינו יודע אי זו כת מהם מעידה אמת. ע״כ:
כגון שנשאת לאחד מעדיה פי׳ והוא אומר שברי לו שהיא פנויה דכיון שנשאת לא תצא. הריטב״א ז״ל.
וא״ת היאך מותרת לינשא לו הא אמרינן בפרק ב׳ דיבמות מת הרגתיו הרגנוהו לא ישא את אשתו והרגנוהו משמע דאיכא תרי סהדי ואפילו הכי קאמר לא ישא את אשתו ופר״ח דהכא מיירי כגון שיש ג׳ עדים ותלתא לא חשידי ונראה דבתרי מיירי ואפ״ה לא חשידי כדמוכח לקמן דאפילו למאן דחייש לגומלין בזמן שיש שנים מעידים על זה ושנים מעידים על זה נאמנין וכן מוכח בשלהי פרק ב׳ דיבמות דתנן התם מיאנה או חלצה בפניו ישאנה מפני שהוא בית דין ודייק התם טעמא דב״ד הא בתרי לא מ״ש מהא דתנן שנים עדים חתומים על השטר או שטר מקח או גט אשה לא חשו חכמים לדבר מהדרינן היא גופא קמ״ל לאפוקי ממ״ד מיאון בפני שנים אלמא דתרי לא חשידי והא דקאמר הרגנוהו עד אחד קאמר כלומר הרגנוהו בין אנשים הרבה. לשון הרא״ש ז״ל:
באומרת ברי לי פרש״י ז״ל שאומרת אין לבי נוקפי ואין אשם תלוי אלא למי שלבו נוקפו והוצרך רבינו לפר׳ כן משום דאי אמרה ברי לי ממש למה לה עדים הא כל שאומרת מת בעלי תנשא והקשו עליו ז״ל דנהי דליכא אשם תלוי למי שאין לבו נוקפו מ״מ איסורא דאורייתא או דרבנן איכא וכ״ש אי קיימא בחזקת אשת איש דאיכא חיוב חטאת לכך פירשו באומרת ברי לי ממש וכדדייק לישנא וכי אמרינן האומרת מת בעלי תנשא ה״מ היכא דליכא עדים דסייעי לה כלל אבל אי איכא עדים סמכה אעדים ולא דייקא ומינסבא. הריטב״א ז״ל.
וכן כתב הר״ן ז״ל בפירושיו על ההלכות:
וז״ל הרא״ה ז״ל באומרת ברי לי פרש״י ז״ל שאין לבי נוקפי ומוחזקני בו שאם היה קיים וכו׳. ואין אשם תלוי בא אלא במי שלבו נוקפו ואין דבריו מחוורי׳ דהא וודאי לא חשיבא ידיעה לאפוקי נפשה מספיקא דתרי ותרי והנכון באומרת ברי לי שראתה אותו מת וא״ת אם כן אמאי לא מהימנא והא קי״ל האשה שאמרה מת בעלי נאמנת ואפשר דהא קשיא ליה לרבינו ז״ל ואי משום הא לא איריא דהני מילי היכא דליכא עדים אבל במקום עדים (כלל) ודאי אמירה דידה לית בה מששא ובהא לא קשיא לן לכתחילה אמאי לא תנשא דבהא ודאי כיון דתרי ותרי נינהו דינא הוא דלא נעביד מידי אפומייהו. ולכתחילה לא תנשא ואם נשאת לא תצא. ע״כ:
מ״ש רישא ומ״ש סיפא פי׳ דאפילו תימא דרישא כדקיימא בחזקת פנויה וסיפא כדקיימא בחזקת אשת איש מ״מ אפי׳ רישא לא נפקא או מספיקא דאורייתא או מספיקא דרבנן דכל תרי ותרי באשת איש לכל הפחות ספיקא דרבנן איכא ולמה לא תצא ועוד דהכא מסתמא כולה פי׳ רישא וסיפא בחדא גוונא מיירי דאי לא אמאי נקט חדא במיתה וחדא בגירושין. הריטב״א ז״ל:
ודע שקבלנו מרבותינו ז״ל דכל מקום שאומר התלמוד מאי שנא ומאי שנא ולא קאמר מאי שנא רישא מסיפא או מ״ש סיפא מרישא דהכי בעי למימר דהא ודאי לית לן לפלוגי בינייהו כלל ואם באנו לחלק איפכא הוה לן למימר והכא נמי הכי קאמר דהא ודאי לא הוה לן לפלוגי בינייהו כלל דבתרווייהו הוה לן למימר תצא א״נ לא תצא ואם באנו לחלק איפכא הוה ליה למתני גבי שנים אומרים מת וכו׳ דתצא משום דאיכא למימר דאמרי בדדמי כגון שהלך במלחמה א״נ טבע במים ואמרי בדדמי דמת אבל בגירושין ליכא למימר בדדמי דנתגרשה דהא קאמרי דנתן גיטא בידה כנ״ל: תרגמא בעד אחד וכו׳. פי׳ והא דאמר שנים אומרים אחד משנים קאמר א״נ משום דעד ראשון הימנוהו רבנן כבי תרי כדאיתא בסמוך נקט ביה שנים ונקט אידך אגב דידיה. עד אחד אומר מת הימנוהו רבנן כבי תרי פי׳ וכגון שבא לב״ד קודם שיבא העד המכחישו והתירוה על פיו דאילו אתו בהדי הדדי עד אחד בהכחש׳ אינו כלום וכדאיתא בפ׳ האשה. הריטב״א ז״ל:
וז״ל שיטה ישנה עד אחד אומר מת וכו׳. והוא שבא והעיד תחילה שאם באו שניהם כאחד עד אחד בהכחשה לא מהימן והכא באשה שמוחזקת באשת איש עסקינן דאי באשה שאין לה חזקה אפי׳ בלא האי עד שהוא מעיד מת אין כח ביד אחד לאוסרה ואפשר דבאשה שאין לה חזקה עסקינן וקמ״ל דאף על גב דתרווייהו מודו דאשת איש היא מהימן עד זה שהעיד מת אם העיד תחילה הילכך רישא בכל ענין מיתוקמא. ע״כ:
דאמר עולא בכל מקום שהאמינה תורה עד אחד וכו׳. יש שפירשו דבעדות אשה לא האמינה עד אחד שאין דבר שבערוה פחות משנים ומה שאמרו שהאשה נשאת בעד אחד שמת בעלה אינו אלא מדרבנן שהקלו משום עגונא ואפקעינהו רבנן לקדושי מינה וכי אמרינן שהאמינה תורה עד אחד כשנים זהו בשאר איסורין שעד אחד נאמן בהם מן התורה ורבנן נמי האמינו גבי תרי בעדות אשה ולפי׳ זה אפי׳ באיסורין דעלמא אם באו שני עדים בזה אחר זה אין דבריו של שני במקום ראשון כלום וראשון נאמן אפי׳ להקל ופשטא דמימרא דעולא משמע דה״ה באיסורין דהא כל מקום קאמר ומיהו בענין עדות אשה שמת בעלה נראין דברי רבינו ז״ל דההיא מדאורייתא נמי היא וכדפירש׳ בדוכתה בס״ד. הריטב״א ז״ל:
אי הכי אפילו לכתחילה נמי פי׳ דבשלמא דבההיא דלעיל כיון דאיכא תרי ותרי דין הוא שלא תנשא לכתחילה אפילו לאחד מעדיה באומרת ברי לי אבל הכא אימא לא דהא אין דבריו של אחד במקום שנים כלל. הריטב״א ז״ל:
משום דרב אסי דאמר רב אסי הסר ממך עקשות פה יש לפרש דרב אסי לאו מקרא קא יליף ולא איירי קרא בהכי כלל אלא רב אסי אתא לאשמעינן בדרך עצה טובה דראוי שלא תנשא לכתחילה והיינו משום דהסר ממך עקשות וכו׳ פי׳ בדרך הלצה וצחות לשון נקט לישנא דקרא ולא משום דקרא איירי בהכי כלל וניחא להאי פירושא דפריך בהאשה שלום עלה מהא דתנן עד אחד אומר מת ונשאת וכו׳ טעמא דנשאת הא לא נשאת לא תנשא והא אמר עולא כל מקום וכו׳ דהא עולא לא קאמר הכא משום דרב אסי הסר ממך עקשות פה וכו׳ אלא בדרך עצה טובה ומדינא אפי׳ לכתחילה תנשא ואילו ממתני׳ דהתם משמע דמדינא נמי לכתחילה לא תנשא והתוספות ז״ל לא פירשו כן אלא דרב אסי מקרא קא יליף ופסוק הוא דמייתי ולא נקיט האי לישנא בדרך צחות לשון כדפרישי׳ לעיל ומעתה קשיא למה ליה לאתויי לדרב אסי והא קרא משמע הכין בהדיא ותירצו בתוספות משום דרב אסי רגיל להביאו לכך מייתי דרב אסי וקשיא להו נמי ההוא דאשה שלום ותירצו כמו שכתוב בתוספות עי״ש:
והריטב״א ז״ל כתב וז״ל ומשום דרב אסי דאמר רב אסי ולזות שפתים הסר ממך פרש״י ז״ל דעיקר מימרא דרב אסי בפ״ב דיבמות ולא נהירא דהתם נמי הכי אמרי׳ אלא כי הא דאמר רב אסי ולא אשכחן עיקרה דהאי מימרא בשום דוכתא לכך י״ל כי זה הפסוק הוא בספר משלי דרב אסי היה רגיל לומר בכל דבר שהוא מגונה כיוצא בזה וההוא דיבמות וכן פירשו בתוספות ע״כ: תרווייהו באשת איש קא מסהדי וכו׳. תמיה לן ואפילו ליכא עד שלא נתגרשה עד אחד מי מהימן לומר נתגרשה ועוד אי מהימן מאי קאמר אין דבריו של אחד במקום שנים הא אמרת מהימן במקום מאה דאמרי אשת איש היתה ואפשר דהכא במאי עסקינן שאין כאן עדים שהיתה אשת איש וכדקאמרי תרווייהו באשת איש קא מסהדי אלמא ליכא עדים שהיתה אשת איש אלא אלו שהן מעידין שהיא אשת איש ואביי סבר לה כרב פפא דאמר לעיל גבי עד אחד שאמר תנאי כי האי סברא אי נמי ע״כ לא אמר רב הונא ברי׳ דרב יהושע למעקר סהדותייהו אתו אלא גבי תנאי שמתחילת עדות זה תנאי הוה אבל הכא אשת איש היתה ואח״כ נתגרשה וכשתי עדיות דמי והוה ליה חד במקום שנים ומיהו רבא ורב אשי לית להו הך סברא אלא אמרי למיעקר אתו. ובתוספות מדקדקי׳ א״כ הא׳ מהני עדים פסול הוה ולא מצטרפי תרווייהו בעדות אשת איש כדאמרינן גבי שתי כתי עדים המכחישות זו את זו והעמידו אותה כשזרק לה קדושין זה אומר קרוב לו וזה אומר קרוב לה ולאו הכחשה היא דעבידו למטעי בה ואני אומר כיון דאיכא עדים דידעי כלל אינה נאמנת לומר גרושה אני דאזיל ליה מגו והוקשה לי הא דאמרינן לקמן גבי א׳ אומר נתקדשה תרוייהו בפנויה קא מסהדי וכו׳ אטו עד אחד בקדושין כלום הוא הא אמרי׳ בקדושין [סה ב׳] שאין דבר שבקדושין פחות משני׳ ולא שנא נתקדשה בפניו לא שנא אמר אחד נתקדשה דהכי מוכח׳ סוגיא התם בהדיא עד שראיתי דרב פפא דאמר׳ הכא סבר שהמקדש בעד אחד חוששין לקדושיו ולית ליה בקדושין אין דבר שבערוה פחות מב׳ לפיכך צריך להכחשתו של ב׳ ומ״מ דוקא באשה שותקת או שאמרה איני יודעת אם קרוב לי או קרוב לו הא במכחישו עד אחד בהכחשה לאו כלום הוא כדאיתא התם וזה כפי דרך רבותינו ז״ל בעלי התוספות בין רישא בין סיפא בחד גוונא מתוקמא אבל אם נרצה להעמיד סיפא כשאמרה אשת איש הייתי וגרושה אני ומפני כך מעמידים אותה בחזקת אשת איש על פי אלו כמו שפירשתי אני י״ל דרישא נמי כשאומרת פנויה אני וא״ת א״כ אמאי לא תנשא והרי אין עד אחד נאמן באיסורין אלא בששותק כדאיתא בקדושין בפרק האומר וכל שכן בדבר שבערוה י״ל לרב פפא הבעל חושש לעצמו דתנן [כריתות יא ב׳] עד אחד אומר אכל חלב ועד א׳ אומר לא אכל מביא אשם תלוי ומ״מ אין דבריו של אחד במקום שנים דרישא לאו דוקא אלא סירכא דסיפא נקט. הרמב״ן ז״ל:
וז״ל הרא״ה ז״ל תרווייהו באשת איש קא מסהדי וכו׳. קשיא לן הא למה לי פשיטא ובלאו טעמא נמי דחד במקום שנים אטו עד אחד בגירושין כלום הוא וי״ל כגון שאינה בחזקת אשת איש אלא על פי אלו ולהכי איצטריך למימר משום דהוה ליה חד ואין דבריו של אחד במקום שנים וקשיא לן השתא נמי היכי מתוקמא אשת איש אפומא דהנך דהא כיון דקא מכחשי אהדדי לא סגיא דליכא חד פסול וכיון דכן הוא ליכא אלא עד אחד כשר דמוקים לה בחזקת אשת איש והכי מוכח התם בבבא בתרא בעדות המוכחשת דכל אותה עדות פסולה תירצו בתוספות דהכא אי דקא מכחשי אהדדי לגמרי הכי נמי אלא הכא במאי עסקינן דלא קא מכחשי אהדדי לגמרי אלא שזה אומר נתגרשה בגט קרוב לה וזה אומר בגט קרוב לו דהא לא חשיבא הכחשה למפסלינהו לסהדי דעבידי אינשי דטעי בהכי ולשון דחוק הוא ואי קא מפרשים לה בדלא מכחשי אהדדי אלא שזה אומר נתגרשה וזה אומר איני יודע בגירושין כדפרש״י לעיל בעד אומר תנאי ועד אומר אינו תנאי אתיא שפיר אלא דלא ניחא לי משום דרישא בעד אומר מת ועד אומר לא מת לא אתיא אלא בהכחשה ואפשר דרישא תנא ליה אפי׳ בהכחשה וסיפא תנא ליה בלא הכחשה דוקא וקא אתיא שפיר ואפשר עוד לפרש דודאי בהכחשה גמורה איירי ומיהו כגון דקא אמרה איהי א״א הייתי וגרושה אני דשויא נפשה חתיכה דאיסורא וכיון דכן תו לא מהני לומר גרושה אני דהשתא ליכא טעמא דהפה שאסר הוא הפה שהתיר כיון דאיכא עדים כלל אע״ג דהני עדים לאו כלום הוא וכדפרישי׳ מ״מ כיון דאיכא עדים כלל ליכא הפה שאסר דלא ניחא לה למימר פנויה אני במקום עדים דהא כולהו מודו בהא מיהת דאשת איש הות והא אתיא כשיטתי׳ דרב פפא דלעיל דאמר תרווייהו בשטר מעליא קא מסהדי והאי דקא מסהיד תנאי הוה ליה חד ואין דבריו של אחד במקום שנים ואפשר לפרש דאפי׳ לרב הונא בריה דרב יהושע דעד כאן לא אמר רב הונא בריה דרב יהושע אלא לעיל דאיכא למימר למיעקר סהדותייהו קא אתו אבל הכא דכ״ע סהדותא אחריתי הוא שהרי אין עוקרין עדותן לומר שלא היתה אשת איש מה שאין כן באומר תנאי שעוקר עדותו דכיון שהיה תנאי בדבר אם לא נתקיים התנאי נמצא הדבר בטל למפרע מעיקרו ואם איתא להאי סברא א״כ נפקא לן בשנים אומרים כתב ידינו הוא זה ואחד אומר פרוע שאינו נאמן דהשתא איכא למימר תרוייהו בשטרא מעליא מסהדי והאי דקא אמר פרוע הוה ליה חד ואין דבריו של אחד במקום שנים דהשתא ודאי פריעא סהדותא אחריתי הוא וכן עיקר (ואפשר לפרש.) ע״כ:
וז״ל הריטב״א ז״ל תרווייהו בפנויה וכו׳. הקשו בתוספות דמהאי לישנא משמע דהאי אתתא לא הויא קיימא מעיקרא בחזקת אשת איש אלא אפומייהו דהני דקא מסהדי עלה הכי ותו דאי קיימא בחזקת אשת איש פשיטא דעד אחד בגירושין אינו כלום ואפילו ליכא דמכחיש ליה וא״כ דבחזקת פנויה היתה היכי הויא אשת איש אפומייהו דהא כיון דמכחשו אהדדי חד מינייהו שקורי משקר ותירצו דהכא במאי עסקינן כגון שזרק לה גטה חד אמר קרוב לו היה ולא נתגרשה כלל וחד אמר קרוב לה היה ונתגרשה ודאי דאף על גב דכל חד מיניה טעין הכי בברי מ״מ כה״ג טעותא היא וכל חד מינייהו סבור לומר הכי בקושטא ולא חשדינן ליה דמסהיד בשיקרא והוה ליה כההוא דאמרינן זה אומר בשתי שעות וזה אומר בשלש שעות ולא שינוי׳ דחיקא היא דהא מסתמא לא עבידי דפליגי סהדי בגרושין דמכחשי אהדדי אלא גבי האי גוונא אבל יש שתירצו דהכא כשהיא אומרת אשת איש הייתי וגרושה אני דאילו ליכא עדים כלל הכא מהימנא אבל השתא דאיכא עדים כלל לא מהימנא ומיהו אהני דבורא לשוויי סהדותא דמסהדי אשת איש הוות בקושטא והפי׳ הזה דחוק מדלא פרישו לה בגמרא. ע״כ:
וז״ל הרשב״א ז״ל תרווייהו באשת איש וכו׳. האי לישנא ע״כ דמיירי דלא אתברר לן מעיקרא אם היא אשת איש או פנויה דאי באשת איש למה לן למימר תרווייהו קא מסהדי דאפי׳ לא אמר האי לא נתגרשה האי דקאמר נתגרשה לא מהימן כלל והא דנקט ליה כה״ג משום דבאשת איש ידועה מאי קמ״ל פשיטא דעד אחד לא מהימן אבל השתא קמ״ל דאע״ג דלא אתחזקא באשת איש אלא אפומא דהאי והאי הוא דקאמר נתגרשה אימא ניהמניה משום הפה שאסר קמ״ל דלא מאי טעמא תרווייהו באשת איש קא מסהדי והאי דקאמר נתגרשה עדות אחרינא הוא וליתיה אלא חד ולא מהימן ולא שייכא בפלוגתא דזה אומר תנאי וזה אומר אינו תנאי דאפליגו בה רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע דבהא אפי׳ רב הונא מודה בה דהתם היינו טעמא דאמר רב הונא למיעקר סהדותיה קא אתי משום דחד סהדותא היא וברורי הוא דקא מברר ליה ואמר דעל תנאי כך הקנה זה או מכר זה אבל הכא תרי מילי נינהו דנשואיה לאו בגרושיה מתלו אלא הוה ליה כשנים אומרים כתב ידינו הוא זה וזה אומר עדיין לא פרעו וזה אומר פרעו דהאי דקאמר פרעו לא מהימן ורבא דאוקמה בתרי ותרי וראה ר׳ יוחנן דבריו של רבי מנחם וכו׳ ורב אשי דאוקמה בתרי לאו משום דפליגי עליה דאביי בעיקר דינא ולומר דברב פפא שייכא אלא משום דרבי יוחנן אמר שנים אומרים נתגרשה וכו׳ ולא ניחא להו לשבושי לישנא דאתמר בבי מדרשא משמיה דרבי יוחנן ולומר דלא איתמר שנים אלא אחד ואשכחו להו אורחא דלישנא דוקא איתא כנ״ל. ע״כ:
וז״ל תלמיד הרשב״א ז״ל הקשו בתוספות היכי אמרי דתרווייהו באשת איש קא מסהדי והא עדות מוכחשת היא וחד מהני פסול הוא והיכי מצטרפי בעדותייהו זו שמעידין שהיא אשת איש כדאמר גבי שתי כיתי עדים המכחישות זו את זו תירצו בתוספות דהכא ליכא הכחשה דלאו בדוקא קא מסהדי אלא כגון שזרק לה גטה וכו׳. ונ״ל דקושיא מעיקרא ליתא שאם אתה עושה עדות זו כעדות מוכחשת ג״כ תקשי נמי הא לרב פפא דאמר בסמוך דעד אומר נתגרשה ועד אומר לא נתגרשה תרווייהו באשת איש קא מסהדי ויש לך לתרץ בה כמה דתרצתא הכא משום דעבידי למטעי וא״כ קשיא דידיה אדידיה דאילו לעיל גבי עד אומר תנאי ועד אומר אינו תנאי אמר רב פפא תרווייהו בשטרא מעליא קא מסהדי ותקשי לן היכי מצטרפי׳ לאסהודי בשטרא מעליא והלא עדות מוכחשת היא וחד מינייהו פסול וליכא לתרוצי התם דלאו בדוקא קא מסהדי כי הכא דודאי מאי דקא מסהיד אתנאי בדוקא קא מסהיד דליכא למטעי בה ע״כ אפשר לומר דכי אמרינן בשתי כיתי עדים דלא מצטרף חד מכל כת וכת בעדות אחת ה״מ להבא אבל למפרע לא מפסלי והכא כשמכחישין זה את זה כבר היתה עדותם שהעמידו באשת איש עדות גמורה ועדות זו שמכחישין בה זה את זה עדות אחרת היא דנשואין לאו בגירושין מתלו דתרתי מילי נינהו והשתא מתרצא לן הא דעד אומר תנאי ועד אומר אינו תנאי דהתם קודם שמכחישין זה את זה בתנאי כבר נתקיים השטר למפרע ולאו כל כמינייהו למעקרי׳ השתא מחמת הכחשה זו ע״כ:
וז״ל הרא״ש ז״ל תרווייהו באשת איש קא מסהדי וכו׳. מדאיצטריך למימר הכי משמע דאיירי באשה שאין אנו תופסין אותה בחזקת אשת איש אלא על פיהם וא״ת א״כ להמניה להאי דאמר נתגרשה במגו דאי בעי הוה שתיק יש לומר דלא חשיב מגו דשמא הוא רוצה לומר האמת כדי לפוסלה מן הכהונה ואין כאן עדות מוכחשת לומר שעדותם בטל דהכא מיירי כגון שזרק לה גט וכו׳. ע״כ:
וז״ל שיטה ישנה סיפא עד אומר נתגרשה וכו׳. ק״ל אי באשה שיש לה חזקה דאשת איש עסקינן מאי האי דקאמרי תרווייהו באשת איש קא מסהדי בלא עדותם היא אסורה ועוד מאי האי דקאמר נתגרשה הוה ליה חד הוה לן למימר אוקי חד לגבי חד ואוקי אתתא אחזקה ועוד אפי׳ שיבא עד שיעיד לא נתגרשה האי דקאמר נתגרשה לא מהימן להתיר אשה העומדת בחזקת אשת איש אלא ודאי באשה שאין לה חזקה דאשת איש עסקינן וכיון דתרווייהו מודו דאשת איש היתה הרי החזיקוה באשת איש ואין זה נאמן לומר נתגרשה וא״ת הא קי״ל כרב הונא בריה דרב יהושע בעד אומר תנאי ועד אומר אינו תנאי דהאי דקאמר תנאי למיעקר סהדותיה קאתי ולא אמרינן תרוייהו בשטרא מעליא קא מסהדי והאי דאמר תנאי הוה ליה חד תירץ מורי יצ״ו דהכא לא שייך למימר האי דקאמר נתגרשה למיעקר סהדותיה קא אתי שהרי מודה בעדותו האחר דאומר דאשת איש היתה אלא שנתגרשה אח״כ מה שאין כן בעד אומר תנאי שחוזר על עיקר עדותן לומר שלא היה אלא על תנאי אבל הכא כיון שהחזיקוה באשת איש אין אחד יכול להוציאה מחזקתה. ע״כ:
כתוב בהשלמה עד אחד אומר מת הימנוהו רבנן כבי תרי כדאמרינן בעלמא שכל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים ואי אתא עד אחד ואמר לא מת הוה ליה חד ואין דבריו של אחד במקום שנים והילכך אם נשאת לא תצא אבל לכתחלה לא תנשא משום דכתיב ולזות שפתים הרחק ממך ונראה לפרש באומרת היא והוא ברי לנו שמת שאם לא כן קיימי באשם תלוי כדפרישי׳ לעיל עד אומר נתגרשה ועד אומר לא נתגרשה תרוייהו באשת איש קא מסהדי והאי דאמר נתגרשה הוה ליה וכו׳. ואפילו נשאת לאחד מעדיה ואומרת ברי לי תצא ומיירי כגון דלא קיימא בחזקת אשת איש דאי הוה קיימא בחזקת אשת איש אפי׳ לא אתא עד אחד דלא נתגרשה תצא דאין עד אחד נאמן בגרושין וכ״ת מ״ש ממיתה מיתה אינה יכולה מכחישתו גירושין יכולה מכחישתו אלא ודאי בדלא קיימא בחזקת אשת איש מיירי וכ״ת עד אחד דנתגרשה הימנו רבנן כבי תרי אין הכי נמי אי לא אתא עד אחד דלא נתגרשה אבל מאחר שבא עד אחד שלא נתגרשה תרוייהו מוקמי לה בחזקת אשת איש ועד אחד דנתגרשה במקום חזקת אשת איש לא מהימן אם בא עד אחד ואמר נתקדשה ועד אחד אומר לא נתקדשה תרוייהו בפנויה קא מסהדי והאי דקאמר נתקדשה הוה ליה חד ואין דבריו של אחד במקום שנים. ע״כ.
וכתב הראב״ד ז״ל גבי עד אחד אומר מת וכו׳ וקבילניה אסהדותיה והדר אתא אידך דאמר לא מת לא מהימן דהוה ליה כקלא דבתר נשואין אבל אי אתו בבת אחת עד אחד לא מהימן כדאיתא בסוטה פרק בתרא. צ״ע שוטה שאמרה מת בעלה אם נאמנת להתירה להנשא ונראה לפי סוגיית הגמרא פרק האשה שלום שנאמנת ודין זה צריך ביאור גדול. לשון פי׳ רבינו מאיר הלוי פרק האשה שלום ושמעי׳ מינה דאפי׳ שוטה נמי כי אתיא ואמרה מת בעלי נאמנת ודוקא שיודעת בטיב נשואין ואלמנות אבל שוטה שאינה יודעת בטיב אלמנות ונשואין לא מהימנא והרב ר׳ שמואל בר דוד כתב כי אמרי רבנן דשוטה מהימנא ותנשא על פיה הני מילי בשוטה מעיקרא דכקדושין כך גרושין כלומר ככניסתה כך יציאתה. עכ״ל הרב ר׳ מאיר בר שמעון המעילי ז״ל: וראה רבי יוחנן וכו׳. פי׳ וכגון שבאו עדים ואם כן נשאת לאחד מעדיה ובאומרת ברי לי ולפום האי אוקימתא ליתא לדרבי יוחנן דהא ר׳ מנחם בר יוסי יחידאה הוא וכרבנן קי״ל ואע״ג דלהאי אוקימתא רבי יוחנן סבר ליה כוותי׳ בגרושין הא איכא אידך אוקמתא דרב אשי בסמוך דמוקים לה לדרבי יוחנן אפי׳ כרבנן ועלה סמכינן. הריטב״א ז״ל:
מיתה אינה יכולה מכחישתו שאם יבא בעלה לא היה לה שום טענה ומתוך כך מעיקרא דייקא ומנסבא ומסתמא נתברר לה שמת קודם שנשאת ולפיכך לא תצא. גרושין יכולה להכחישו שאומרת בלבה אפי׳ אם יבא בעלי ויאמר לא גרשתיה יכולה אני להכחישו ולומר שגרשני ומתוך כך לא דייקא כולי האי וסומכת על העדים שמסייעים אותה ואומרים שגרשה ונשאת על הספק ולפיכך תצא. תלמידי הר׳ רבינו יונה ז״ל: ומי חציפה כו׳. והאמר רב המנונא וכו׳ ואע״ג דרב המנונא לא אמר אלא בפניו אבל שלא בפניו לא ה״ק מדקאמר רב המנונא שאינה מעיזה פניה בפניו ומתירין אותה לכתחלה על סמך זה הוה לן למימר דשלא בפניו נמי אם נשאת מיהא לא תצא ואהדרי ליה דכיון דאיכא סהדי דמסייעי לה מעיזה ואפי׳ בפניו והילכך אפי׳ נשאת תצא. הרשב״א ז״ל: גרושין איכא לברורי דאמרינן וכו׳. ואע״ג דיכולה למטען דקרעתו או שנאבד לה שאני הכא דכיון דאיכא דמכחשי לה חיישינן לה אבל היכא דליכא הכחשה אע״ג דעכשיו גרשה יכולה למימר קרעתיו או אבדתיו ולא חיישינן לה ובתרי ותרי נמי היכא דליכא לברורי כגון דאמרי עדים אלו זה כמה גרשה ואלו אומרים לא גרשה אע״ג דליתיה לגיטה בידה אלו דאמרי נתגרשה מהימני דאין כאן הוכחה כלל דמשקרא דזמן מרובה לא נטרא ליה לגיטה. הרשב״א ז״ל:
וז״ל לקוטי הגאונים ז״ל אוקמה רב אשי אליבא דרבנן כדאיכא לברורי הילכך מיתה בין דאמרה מת סתם בין דאמרה מת עכשיו כיון דליכא לברורי אם מת אם לא מת ואין בידינו כלום טענה לסתור בה את דבריה לפיכך קא אמרי רבנן לא תנשא ואם נשאת לא תצא. גירושין נמי אי אמרי גרשה ולא אמרי עכשיו גרשה כיון דבאיכא לברורי תלי׳ מילתא הכא ליכא לברורי דיכולה לטעון גרשני ואבד הגט ממני לפיכך לא תנשא ואם נשאת לא תצא. אבל כי אמרי עכשיו גרשה כיון דאיכא לברורי לאחוויי גיטה דהא אינה יכולה לומר אבד הגט ממני מפני שעכשיו גירשה ובשעה קלה ודאי לא אבדתהו אי לא ברירא ומחוויא לה לגיטא אם נשאת תצא ע״כ. ולפי זה ניחא דאיכא למידק דלרב אשי לפלוג וליתני בגרושין גופייהו בין היכא דאמרי עכשיו גירשה ובין היכא דאמרי זה כמה גרשה ובמאי דכתבו הגאונים ניחא דהא אתא לאשמעינן דבמיתה בין דאמרי מת סתם בין דאמרי מת עכשיו דאע״ג דאיכא למימר הא דמיתה נמי איכא לברורי קמ״ל דלא שנא דאיכא למימר שתכף ומיד לאחר שראו אותו שמת הפילו אותו בני אדם במקום שלא יזכר ולא יפקד וכמו שכתבו תלמידי הר״י וכדכתיבנא לעיל. ובזה ניחא נמי קושיא אחריתי דלקמיה בסמוך עלה הא דתניא שנים אומרים נתקדשה וכו׳ לא משני רב אשי הכין וכדבעינן למכתב קמן בס״ד. הקשו בשיטה ישנה דהיכי אמרינן דבמעידין עכשיו מת אם נשאת לא תצא והא צריכה להמתין ג׳ חדשים ותירצו דה״ק דעדים מעידים עכשיו מת ועכשיו גרשה ולאחר זמן אם נשאת לא תצא כשנים אומרים מת אבל בגרושין תצא דכשאמרו העדים עכשיו גרשה רגלים לדבר דשקרי נינהו מדלא הוה לה גט בההיא שעתא בידה:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush